פשוט לכתוב סיפור
מאת: קטי פישר - פיית הסיפורים - סופרת, כתיבה יוצרת, עריכה ספרותית
"ופשוטים הדברים וחיים, ומותר בם לנגוע,"
לאה גולדברג, מתוך השיר: האומנם עוד יבואו ימים
השיר מבטא, בין היתר, כמיהה לחזור לחיי שגרה פשוטים בהם "פשוט" חיים את החיים – נוגעים בהם וחווים אותם בזרימה הטבעית שלהם, ללא מלחמות ואסונות אחרים. "פשוט" לאהוב ולרוץ בשדה הפתוח ברגליים יחפות, ללא צורך בהגנה, מתוך חיבור לאדמה ולטבע, כפי שנכתב שם.
יש שיגידו שכשם שלא פשוט כלל להגיע לאותה פשטות בחיים, ולא רק כאן בישראל, כנראה כך גם לא פשוט לכתוב עליהם.
המודל הקלאסי של כתיבת סיפור מתבסס על ה"פואטיקה" של אריסטו, הפילוסוף הראשון בתרבות המערבית שחקר יצירות ספרות של זמנו ואלה שקדמו לזמנו, בעיקר השירה והפיוט, מתוך כוונה לגלות מה הפך אותם לסיפורים מעניינים ובעלי השפעה, ועל בסיס מחקר זה הציג את תפיסתו ביצירה זו. לטענתו, סיפור (זה נכון גם לגבי דרמה, שהרי גם שם מציגים סיפור, וחלק גדול מהדוגמאות שהוא מביא בספר הם מתוך מחזות – בעיקר מ"אדיפוס המלך") הוא חיקוי מציאות "מימזיס", לכן המבנה של הסיפור מחקה תהליכים שבני אדם עוברים במציאות. הסיפור הוא סוג של מראה אנושית, לכן הקורא או הצופה, מזדהה ועובר חוויה רגשית, סוג של "קתרזיס", תוך כדי הקריאה בסיפור או הצפייה בהצגה.
מאז אריסטו, בתקופות שונות, נעשו שינויים במודל הזה (אם אפשר לקרוא למבנה שאריסטו מציג "מודל"), אך בדיקה לעומק מראה שהשינויים האלה נעשו על הבסיס של המודל הקיים, אך אף אחד לא הציג מודל אחר. וזאת כנראה מפני שהמודל הזה הוא אכן חיקוי מציאות.
ואם נחזור לעניין הפשטות – על פניו נראה שאם יש "מודל" אז "פשוט" לכתוב סיפור על-פיו. אך כיוון שהחיים לא פשוטים, כך גם כתיבת סיפור על-פי "מודל" המחקה מציאות, גם אם הוא נאמן למבנה הקלאסי וגם עם השינויים שחלו בו בתקופות השונות, אינה פשוטה כלל והכמיהה לפשטות בעינה עומדת.
