סופרת, סדנאות לכתיבה יוצרת, עריכה ספרותית, כתיבת סיפורי חיים וביוגרפיות

 

 

בחלוף הרכבות

 

מאת: קטי פישר

 

 

"נוסעים נכבדים שלום, הרכבת תאחר בעשר דקות, עִמכם הסליחה. אני חוזר שוב, הרכבת תאחר בעשר דקות, עִמכם הסליחה." מכריז הרמקול של התחנה.

     תמר מתנשפת ומביטה בשעונה, השעה שבע ועשר דקות. לעזאזל, אחרי כל התמרונים להגיע בזמן  והסיבובים המייגעים למצוא חניה, היא עוד עלולה לאחר לפגישה. התכניות האחרונות של הבתים אצלה, אי-אפשר להתחיל בלעדיה. איחורים מוציאים אותה מדעתה. היא תרה בעיניה אחר ספסל פנוי, אך כולם נראו לה תפוסים ודחוסים. בבחינה מחודשת, עיניה נופלות על ספסל סמוך לרציף שנראה פנוי יחסית. רק אישה אחת מבוגרת - אפשר לומר זקנה, יושבת עליו. היא נראית כבת שבעים, אולי קצת יותר, לבושה בשמלה פשוטה עם דוגמת פרחים דהויים, לראשה כובע קש עם שוליים רחבים, ליַדה על הרצפה, סל גדול מקש. ידיה שלובות על חזה ועל-פי תנועות ראשה ועיניה ניכר שהיא סוקרת את העוברים והשבים. תמר מפלסת את דרכה במהירות דרך האנשים, הצבעים, הקולות והריחות, משתדלת שלא להתערבב בין כל אלה ומתיישבת על-יד אותה האישה. סוף-סוף עכשיו, לאחר עבודה רבה, בשנת הארבעים לחייה היא יכולה להעיד על עצמה שלמדה להתנתק מהפרעות לא רצויות ולהציב גבולות באזורים הפרוצים. הישג לא מבוטל עבורה, אחרי כל מה שעברה. אב שתלטן שתמיד ידע טוב יותר ממנה איך עליה לחיות את חייה, רומנים כושלים, נישואין שהתפרקו מבלי שהצליחה להבין איך בדיוק קרה שנגמרה האהבה אותה חשבה להבטחה הגדולה לשארית חייה. איך קורה פתאום שביום בהיר אחד בעלה מודיע לה שהוא עובר לגור עם אהבתו החדשה. היא זוכרת את אותו הבוקר. כשיצא מיד לאחר שהשמיע את דבריו, אפילו לא הזדעזעה, רק הביטה במראה. עיניה שנבטו אליה, נראו אחרות. המבט היה חד ובהיר, כאילו הסירו מעליו איזה שהוא דוק. הדבר הראשון שעשתה לאחר שנעתקה מהמראה, היה החלפת המצעים במיטה שהיתה עד כה המיטה הזוגית שלהם.  אף-על-פי-כן, תמר עדין מאמינה...

     היא התלבשה הבוקר מחויט במיוחד; מכנסיים שחורים, ז'קט שחור מכופתר, נעלי עקב שחורות, תיק צד שחור אלגנטי תואם התלוי על כתפה, תיק עסקי מעור שחור ותיק מבד קשיח הנושא בקרבו מחשב נייד אף הוא שחור, אותם היא מניחה על הספסל ליַדה כחוצץ בינה לבין האישה האחרת. מחרוזת פנינים לבנה מעטרת את צווארה, מאופרת באיפוק, מבושמת, הציפורניים מטופחות צבועות בלַק אדום, השער המתבדר מעט ברוח הקלה, אף הוא עבר טיפול ומקצה שיפורים אתמול במספרה – קָרֵה בצבע נחושת. היא ממהרת להוציא את הטלפון הנייד מתיק הצד, פותחת אותו, אך עוצרת. היא סוגרת אותו ומחזירה לתיק. אם-כך נגזר, לפחות תנצל את הדקות האלה לקריאה. כבר חודשיים היא סוחבת בתיקיה השונים את ספרו של עמוס עוז – סיפור על אהבה וחושך – במטרה לקרוא בו בכול רגע פנוי, והגיעה בקושי עד עמוד 49. היא מוציאה את הספר, פותחת במקום בו ממוקמת הסימנייה וקוראת.

     האישה האחרת, בין סקירה לסקירה, שולחת הצצה לעבר שכנתה לספסל ולאחר דקה או שתיים  פותחת בשיחה.

     "גם על הרכבות כבר אי-אפשר לסמוך, לאן הגענו!"

     תמר שולחת מבט מהיר לעבר השעון שלה, מעיפה מבט נוסף לעבר הזקנה וחוזרת לקרוא. הזקנה ממשיכה:

     "על הילדים שלי, שיהיו בריאים, אני לא יכולה לסמוך, כולם עסוקים. הבת הגדולה שלי גרה בבאר שבע, יש לה שלושה ילדים וחוץ מזה היא עובדת – משהו בחינוך מיוחד, עושה טובה ומתקשרת פעמיים בשבוע. אין לה זמן לבוא לבקר את האמא שלה. אם אני לא באה אליה, היא מבקרת אותי פעם בחודשיים, אומרת שקשה לה, אני גרה רחוק, בעכו. היא שכחה שגם היא גרה פה לפני שהתחתנה. לפני שנתיים התגרשה. אני אמרתי לה שהוא לא מתאים לה, אבל היא... לא חשוב, עכשיו זה כבר לא משנה. הבן שלי, מה לעשות, התחתן עם אחת... לא כדאי לדבר על זה. לפחות הוא בא פעם בחודש – הוא מהנדס, גם הוא גר רחוק, בתל-אביב. יש לו שני ילדים שיהיו בריאים. אני גרה לבד, אין לי בעל הוא מת לפני שלוש שנים מהתקף לב."

     תמר מרימה את ראשה מהספר ומשיבה: 

     "צר לי לשמוע על בעלך."

     "אַת לא צריכה להצטער, הגיע לו. גם אני לא מצטערת. כשהתחתנתי איתו חשבתי שיהיה טוב, שיהיה מי שידאג לי ושאני לא אהיה לבד, אנחנו -  כשאנחנו צעירות יש לנו כל-כך הרבה חלומות עשה לי הרבה צרות עם הפנטזיות שלו, אי-אפשר היה לסמוך עליו, תמיד היה עסוק, בֵמָה לעזאזל היה כל הזמן עסוק? אני יגיד לך במה, ברעיונות "יעני" איך להצליח בגדול, איך לעשות כסף, היה "רעיונר", אבל כסף מזה לא ראינו, הוא תמיד נדפק ואנחנו איתו. הייתי לבד, כל הזמן לבד. שלא תחשבי שלא אהבתי אותו, צריך לאהוב אותם, יש לנו ברירה?! עשיתי לו הרבה כבוד. בסך-הכול היה בנאדם טוב, נשמה טובה, באמת, אולי בגלל זה נדפק כל הזמן, או שלמסכן לא היה מזל. צריך מזל. את נראית אישה יפה ואינטליגנטית, את בטח עורכת-דין או רופאה. זה טוב שאַת עובדת, אני לא עבדתי. יש לך בעל?

     תמר נבוכה. היא לוקחת נשימה עמוקה, מעבירה מבט חפוז לצדדים ולאחר שתיקה ארוכה משיבה: "לא, אני גרושה." וחוזרת לעיין בספר.

     הזקנה לא מרפה.

     "לא נורא, אולי יותר טוב ככה. אולי המזל יבוא מתי שהוא יותר מאוחר, יש לך ילדים?"

     "לא," עונה מבלי להרים את הראש.

     "כל אחד והמזל שלו. שמי עליזה ומה השם שלך?"

     "תמר," בהיסוס מה.

     "מה אַת קוראת?"

     תמר מחייכת לעצמה כמי שהבינה שהזקנה לא תניח לה, מניחה את הספר על ברכיה, מביטה שוב בשעון ושולחת הצצה לכיוון הרמקול, אולי משם תבוא הגאולה. מאחר שזו לא באה, היא פונה אל הזקנה:

      "את הספר של עמוס עוז סיפור על אהבה וחושך."

     "תאמיני לי יש הרבה יותר חושך מאהבה, העמוס הזה בטח יסכים איתי, אם הוא לא ייעלב שלא קראתי את הספר שלו, או שאולי בחושך לא שמים לב למה שזה אהבה ומה לא, כשאנחנו צעירים מה שאנחנו עושים שם בחושך נדמה לנו שזה אהבה, אבל אחרי החושך בא האור ... זה בטח מה שהוא אומר, נכון?"

     תמר מנסה לענות ברצינות, למען האמת היא עדין לא יודעת מה הספר אומר.

     "לא בד (יוק)..."

     בו זמנית הזקנה מוציאה סנדוויץ' מהסל וקוטעת אותה.

    "לא חשוב, את רוצה סנדוויץ'? זה עם גבינה, יש לי פה מספיק."

     "לא תודה."

     "אל תתביישי, לא צריך להתבייש, דיאטה, זה בטח בגלל הדיאטה, זה בָמודָה עכשיו אצל הצעירות, אולי איזה פרי, יש לי פה הרבה."

     "לא, באמת שלא, אני לא אוכלת בשעות כאלה," ומוציאה מהתיק שלה שוב את הטלפון הנייד.

הזקנה פותחת במעט את נייר הפרגמנט העוטף את הכריך ומתחילה לנגוס בו.

     הרמקול של התחנה מכריז:

     "נוסעים נכבדים שלום, הרכבת עדין מתעכבת, עִמכם הסליחה. מיה גלזר אמא מחכה לך ליד הקופות. אני חוזר שוב, הרכבת עדין מתעכבת, עִמכם הסליחה. מיה גלזר אמא מחכה לך ליד הקופות."

     תמר מחייגת ומודיעה שתאחר לפגישה, היא מציעה להתחיל בלעדיה, היא תקועה כאן בעכו, מי יודע כמה זמן זה עוד ייקח. היא יודעת שקשה לדון בתכנון הבתים בלי התכניות ובלי הארכיטקטית האחראית על התכנון, אבל אי-אפשר לדחות את הפגישה רק בגללה ולבזבז את זמנם של האנשים האחרים ומבקשת מהשותף שלה שיהיה יצירתי עד שתגיע וסוגרת מיד את הטלפון. לאחר שנייה או שניים של שתיקה, שוב מסתכלת בשעון בחוסר שקט.

     "מה אַת מסתכלת כל הזמן בשעון, זה לא עוזר. אַי-יָה-יַאי, שמעת איזה קול יפה יש לאיש ברמקול, שמת לב? אחרי קול כזה אנחנו מוכנות לפעמים ללכת רחוק. אני הלכתי פעם רחוק..." היא עוצרת לרגע את שטף הדיבור, מביטה מעלה במבט מלא ערגה ומיד חוזרת לכריך.

     תמר מביטה שוב בזקנה מבלי להגיב ושוב חוזרת לחייג בטלפון הנייד. 

     "מיכאל היי, לא הצלחתי לתפוס אותך קודם, אני אסיים היום אחרי שש בערב, נוכל ללכת לסרט... אהה, הבנתי, אתה לא יודע מתי תסיים? תתקשר אלי כשתדע, להתראות בינתיים."

     "זה הבחור החדש? אז הוא לא יודע מתי הוא יכול לראות אותך. כשאוהבים אז יודעים." היא מהנהנת בראשה.

     "מה אַת..! בגילך הגיע הזמן שתדעי שזה לא מנומס להקשיב לשיחות של אחרים וחוץ מזה, מיכאל הוא לא כמו הבעל ההוא שלך, הוא גם לא כמו האקס שלי. הוא באמת עסוק, כולנו עסוקים, אנחנו אנשים עובדים."

     "כ ן ? ב א מ ת ?" הזקנה מדגישה את שתי המילים האלה תוך כדי הנהון.

     "וחוץ מזה יש לו שני ילדים שהוא צריך לראות לפחות פעמים בשבוע ו..." ממשיכה ברצף מבלי להתייחס לתגובתה של הזקנה.

     "אז הוא גרוש, אני מבינה. ואַת נדחפת לסוף התור. לתור הזה לא ברור איפה הסוף שלו. רק שאלוהים ייתן לך מזל." ושוב הזקנה מהנהנת.

     "מה? אני לא מבינה מה..."

     "נוסעים נכבדים שלום, הרכבת לתל-אביב ובאר-שבע נכנסת לרציף מספר אחד, הנוסעים מתבקשים להתרחק משפת הרציף ולעמוד מאחורי הקו הצהוב. תודה ונסיעה נעימה."

     צפירת הרכבת המתקרבת נשמע ברקע.

 

     תמר קמה בתחושת הקלה, מתרחקת כמה צעדים במהירות, עוצרת ופונה לאחור אל הזקנה הממשיכה לשבת ולאכול לאיטה: 

     "הרכבת מגיעה גברתי. זו לא הרכבת שאַת מחכה לה?"

      "אני זקנה אבל לא חרשת וגם לא עיוורת, אני לא נוסעת לשום מקום, לאן כבר יש לנסוע, הכול אותו הדבר. אני אוהבת לשבת פה ולדבר עם אנשים."

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שלח לי דואר
ענן תגיות
קליופה דע את הסיפור של עצמך קטי פישר סדנאות לכתיבה יוצרת עריכה ספרותית ליווי אישי בכתיבה ספרותית חוות דעת על טקסט ספרותי לפני הגשתה להוצאה לאור או לפני פרסום אימון לכתיבה אימון אישי אימון קבוצתי סיפורי חיים כתיבת ביוגרפיות פיתוח קריירה ביטו קטי פישר - סדנאות לכתיבה יוצרת כתיבה יוצרת בכרמיאל ובצפון כתיבה יוצרת בצפון כתיבה יוצרת למבוגרים כתיבה ספרותית סיפור ביטוי עצמי אימון אימון אישי/עסקי סדנאות לארגונים אימון להתפתחות אישית מה הסיפור שלך סיפורים דפוסי חשיבה פרדיגמות. כתיבה יוצרת ספרות עריכה של ספרי פרוזה עריכה של ספרי ילדים וחריזה עריכת ספרי מדע בדיוני ופנטזיה' ליביה אהובתי בחלוף הרכבות הכלבלב בנעליים סופרים קוראים. סיפור קצר בורא פרי הגפן. עריכת ספרי ילדים עריכת ספרות עריכת טקסט עורך ספרותי עורכת ספרותית עורך לשוני. מאמרים מאמרים בספרות אידה פינק הגן המפליג למרחקים מול הראי עקבות כל הסיפורים אידה פינק רשימה על יצירתה של אידה פינק שואה זוועות השואה זמן זיכרון השואה מילה דוד וינפלד. חדר משלך חדר משלך ווירג'יניה וולף נשים וספרות כתיבה נשית כתיבה גברית חדר משלך והכנסה קבועה כל מי שרוצה לכתוב מסה השקפה מטריאליסטית תפיסה רומנטית גיין אייר שרלוט ברונטה מסורת של כתיבה נשית הנאמנות לעצמך ככותב אמילי ברונטה גיין אוסטין הטרוטופיה מישל פוקו "דייר קנאי של המרחב" תולדות השיגאון בעידן התבונה תפיסתו הגיניאולוגית - ארכיאולוגית של פוקו צאצאי הזמן עדי אופיר - עיון מחודש בפוקו המיפוי של ידע כוח המרחב הפיסי של הדברים המרחב המושגי של המילים על מרחבים אחרים מרחב ידע כוח הרצאה הרצאות מיתוסים ואגדות שינוי פרדיגמות שינוי הפרדיגמות הוא שינוי הסיפור הפיות נשארות מובטלות בקשות שאיפות. כתיבה יוצרת לנוער כתיבה יוצרת ככלי לביטוי עצמי.כתיבה יוצרת - סדנת קיץ אוגוסט 2013. מאמר על כתיבה יוצרת לספר על עצמי. חירות חירות אישית חירותנו האישית מימוש עצמי יעוד אימון לפיתוח קריירה. מתווה לסיפור. בחלוף הרכבות. סיפורים קצרים תבשיל החצץ קטי פישר. דע את עצמך דע את הפרדיגמות של עצמך שינוי פרדיגמות תבניות חשיבה סיפורים המשקפים את דפוסי החשיבה שלנו שינוי הסיפור. הזדמנויות החמצות והסיפורים שביניהם פראץ קפקא סיפור הדחייה סיפורים ופרקי התבוננות הסיפורים המשקפים את דפוסי החשיבה שלנו קליופה דע את הסיפור של עצמך הזדמניות כשלונות הפחד מכישלון. מיתוסים אגדות שינוי. יהודה עמיחי הזמן - יהודה עמיחי קובץ שירים שירים הבית מוקשים וקברים שירי המשך נתן זך יבשה אבודה - נתן זך אנטי מחיקון - נתן זך בית מגורים זמני עכשיו ברעש - קובץ שירים הזמן הוא דיירים בתים נצחיים הבית המקופל האימאג' הקונפליקט בין היסוד הקבוע ל ווירג'יניה וולף נשים וספרות כתיבה נשית מסה. נוער כותב כישורי כתיבה מיומנויות כתיבה טיפוח ועידוד כתיבה יוצרת ביטוי עצמי לבני נוער נוער בתקופת הסמארטפונים והטאבלט. הרצאה חוויתית אודיסאוס אודיסיאה הקשת של אודיסאוס השגת היעדים והמטרות הייחודיות שלך השיבה של אודיסאוס הביתה ייעוד חזון אוטנטי. השומר אחי אנוכי?! משמעות של "בית" כיצד אנו תופסים את המושג "בית" מערכות יחסים בין אחים מערכות יחסים בתוך המשפחה השתקפות של מערכות יחסים של בני המשפחה בספרות לכתוב על יחסים במשפחה במסגרת סדנאות לכתיבה סדנאות לכתיבה ויחסים במשפחה המלך ליר קין והבל. פשוט לכתוב סיפור לאה גולדברג האומנם עוד יבואו ימים פואטיקה של אריסטו פיית הסיפורים מימזיס קתרזיס לא פשוט לכתוב סיפור זמניות ועל-זמניות של ספר ארמונות בחול סיפורים לימי חול אוטנטיות בכתיבה ספרותית פיית הסיפורים. הקוסם מארץ עוץ סיפורים וקסמים קסמים אשליית הקסם הדבר החשוב ביותר סמוי מהעין הנסיך הקטן מילים וסיפורים הפער בין המילה לחוויה מלאכת הסיפור הסיפור כחיקוי של מלאכת הבריאה הפרשנויות של הסיפור הקורא והמילה הכתובה מה מסתתר מאחורי המילים מילים וסיפורים. השפה העברית שפת דיבור שפה רזה שפה ספרותית שפת כתיבה שפת התנ"ך התנ"ך כרב מכר לכתוב בדרך שלי לבטא את הקול הייחודי שלנו הקול הייחודי של הכותב קטי פישר סופרת יום הבלה בלה החתול במגפיים ניהול משברים משברים כהזדמנות ממשבר לצמיחה סיפורי ילדים מעשיות מהי בדיה היצירה הספרותית כבדיה חיקוי מציאות (מימזיס) היצירה הספרותית אמת או שקר השיבה המאוחרת ביצירה הספרותית קטי פישר כתיבה יוצרת קטי פישר עריכה ספרותית הרקליטוס אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים האודיסאה אודיסאוס פרנהיים עגנון אחרי עשרים שנה שיבה מוצלחת. קטי פישר - פיית הסיפורים קטי פישר - סופרת קטי פישר עורכת ספרותית אהבות מאושרות באגדות סיפורי חניכה סיפורי אגדות לכלוכית היפיפייה הנרדמת שלגייה אנה קארנינה רומיאו ויוליה מאדם בוברי מאחורי הגדר. כפתור ופרח בפה רך קטי פישר - כתיבה יוצרת קטי פישר - עריכה ספרותית מילים ציפור הנפש שלי מסכות ליווי ספרותי קורס כתיבת תוכן אונליין סדנת כתיבה אונליין סדנת כתיבה באינטרנט סדנת כתיבה מקוונת סדנת כתיבה בזום סדנאות כתיבה כותבים סיפורים איך להתמודד עם מחסומים בכתיבה ספרותית מחסומים בכתיבה סוגי מחסומים בכתיבה המלצה על עורך ספרותי עריכה ספרותית מחיר עורך לשוני עריכה לשונית קטי פישר עורכת סיפור אישי אוטוביוגרפיה כתיבת סיפורים ערכים וכתיבת סיפורים