חדר משלַךְ
הוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד 2004
לכל הכותבות/ים ולכל מי שרוצה לכתוב !
ככותבת וכמנחת סדנאות לכתיבה יוצרת, חזרתי בימים אלה שוב לספר של וירג'יניה וולף בשם חדר משלך ומצאתי אותו רלוונטי היום לא פחות מהזמן בו נכתב (1929), למרות השינויים שחלו מאז במעמד האישה בכלל והאישה הכותבת בפרט.
מסה זו (המוצגת בספר) נכתבה על בסיס שתי הרצאות שנשאה הסופרת בפני נשים בקייברידז' - האוניברסיטה שבאותה תקופה מנעה עדיין מנשים להיכנס לספרייה לבד ללא מכתב הפניה מאחד המרצים. הנושא שעליו התבקשה לדבר היה: "נשים וספרות".
אמנם המסה התמקדה בכתיבה ונשית ובאופי של כתיבה זו בהשוואה לכתיבה גברית, אך טענתה של ווירג'יניה וולף בדבר התנאים ההכרחיים לכך שאישה תוכל לכתוב והם: חדר משלַךְ והכנסה קבועה, שמשמעותם מרחב פרטי לכתיבה - ללא הפרעות ובסיס כלכלי יציב (בשפה פשוטה – כסף!) המאפשר להתפנות לכתיבה, רלוונטית לטעמי גם היום לנשים כותבות ולגברים כותבים כאחד. הדחף הפנימי והכישרון הם אולי תנאים הכרחיים, אך אינם מספיקים. דווקא הנסיבות החיצוניות הן ההופכות את היצירה לאפשרית. זה נכון גם לגבי גברים.
בתקופתנו, מעמד האישה השתנה והוא שווה לזה של הגבר (לפחות בעולם המערבי), יש לה אפשרות לבסס את עצמה כלכלית וחברתית, ללא תלות בגבר (והיא יכולה להיכנס לספרייה בכל זמן שהוא ללא הפניה של מרצה). יחד עם זאת, שני המינים כאחד נמצאים על-פי-רוב במרוץ העכברים אחרי פרנסה וכסף, במיוחד בקרב המעמד הנמוך והבינוני המהווים את מרבית האוכלוסייה. אי-לכך, לרובנו (הנמנים על מעמדות אלה) אין את אותה ההכנסה הקבועה ודי כסף להתפנות לכתיבה כמקצוע העומד בפני עצמו הדורש שעות עבודה לא פחות מכל מקצוע אחר. מרבית הכותבים נאלצים לעשות פשרות, במיוחד "בארצנו הקטנטונת", שלא די בכך שמרוץ זה קשה בה במיוחד (ולא אכנס כאן לפרטים בעניין זה), היא גם אינה מתגמלת את כותביה כראוי. אמנם אנחנו עדין מגדירים את עצמנו "כעם הספר", אך מרבית הכותבים לא יכולים להתפרנס מכתיבה, גם לאחר שהוציאו את ספריהם בעמל רב בין העיסוקים מכניסי הכסף האחרים שלהם. ובאשר לחדר משלנו הכותבים, גם זה קשור לעניין הכלכלי, לא תמיד יש לנו פינה כזו ואנו נאלצים להתפשר. כאן אולי בכל זאת יש הבדל בין הנשים לגברים, על פניו נראה שהן "נאלצות" להתפשר אף יותר, כי הסביבה הביתית רואה בהן גם היום כמי שצריכות בראש ובראשונה למלא את תפקיד האם והרעיה, וגם הן לא תמיד מתייחסות למרחב הפרטי שלהן כמשהו שיש לשמור עליו ומאפשרות לבני הבית ועניני הבית לחדור אליו ולפרוץ אותו.
יחד עם הקשיים שהועלו כאן, ניתן לראות שיש בתקופתנו וגם "בארצנו הקטנטונת" הרבה כותבים ומתוכם הרבה מאוד כותבות, בין היתר כי רמת ההשכלה בקרב הציבור עלתה והמחשב והמקלדת נגישים כמעט לכולם. ובאשר לאיכות הכתיבה ביחס לכמות – זה נושא למאמר אחר.
סיכום מקיף של המסה והנושאים שווירג'יניה וולף מעלה בספרה חדר משלך, ניתן למצוא באתר: מאמרים/www.kati-f.com
